אם אתם מבחינים שאח שלכם מתחיל לאגור כמויות חריגות ובלתי סבירות של מפתחות, מנעולים ומנגנוני דלתות שונים, ייתכן שהוא סובל מבעיה התנהגותית-רגשית המכונה "אספנות כפייתית" (Compulsive Hoarding). התנהגות זו אינה סתם תחביב אקראי או ביטוי לאישיות אקסצנטרית, אלא עשויה להעיד על מצוקה נפשית עמוקה ועל צורך בסיוע ותמיכה מצד הקרובים לו. אספנות כפייתית של חפצים לא שימושיים, כמו מפתחות ומנעולים ישנים, יכולה להשתלט על חייו של האדם, לפגוע בתפקודו ובאיכות חייו, ואף להוביל לסיכונים בטיחותיים ובריאותיים. בואו נכיר מקרוב את מאפייני ההפרעה, את הסימנים המעידים עליה, ואת הדרכים בהן תוכלו לתמוך באח שלכם ולסייע לו להיחלץ מאחיזתה הכובלת של האספנות הכפייתית.

להבין לעומק את ההפרעה – מהי בעצם אספנות כפייתית?

אספנות כפייתית היא הפרעה פסיכולוגית שבה האדם חווה דחף עז, מתמשך ובלתי ניתן לשליטה, לצבור חפצים מסוגים שונים, גם אם הם נתפסים בעיני הסביבה כחסרי ערך, מיותרים או אפילו כאשפה של ממש. האדם הסובל מההפרעה ירגיש מצוקה נפשית קשה למחשבה על נטישת החפצים או סילוקם, ויתעקש להמשיך בהתנהגות האגירה האובססיבית, עד שהחפצים הצבורים יגרמו לצפיפות ולבלגן קיצוניים בסביבת המחיה שלו, ואף עלולים לסכן את הבטיחות.

אז איך נדע שאח שלנו לא סתם אוסף מפתחות כתחביב תמים, אלא באמת מצוי בסיכון לאספנות כפייתית? חשוב לשים לב למספר סימנים אופייניים: ראשית, נבחין שכמות המפתחות, המנעולים ומנגנוני הדלתות שהוא אוגר הפכה מוגזמת, הזויה ומנותקת מכל הגיון או צורך פרקטי. שנית, נשים לב שהאח מגיב ברגשות קיצוניים של חרדה, כעס או עצב כשמנסים לשכנע אותו להיפטר מהחפצים או לתרום אותם. שלישית, נבחין שהעיסוק האובססיבי במפתחות ובמנעולים משתלט על שגרת יומו של האח, גורם לו להזניח את עצמו ואת ניהול חייו, ופוגע בתפקוד החברתי והמקצועי שלו. כל אלו הם סימני אזהרה חשובים, המצביעים על סיכון גבוה להתפתחות אספנות כפייתית, ומחייבים פעולה מצדכם.

אז איך לעזור לאח שלנו להשתחרר מהאספנות הכפייתית של מפתחות ומנעולים?

כשאתם משוכנעים שאכן מדובר באספנות כפייתית ולא בהתנהגות שולית וחולפת, הצעד הראשון הוא לנהל עם האח שיחה כנה, פתוחה ומלאת אמפתיה על מה שהוא עובר. הימנעו משיפוטיות, ביקורת או האשמות, והתמקדו בהבעת הבנה למצוקה הרגשית שלו ונכונות כנה לסייע. נסו להבין יחד איתו מאיפה הצורך הזה לאגור מפתחות נובע, ואילו רגשות או זיכרונות הוא מעורר אצלו. גלו רגישות לתחושת חוסר האונים והפחד שלו נוכח האתגר לשחרר את החפצים, אך בו בזמן, שתפו אותו בדאגה שלכם להשפעות השליליות של ההתנהגות הזו על חייו.

בהמשך, עודדו את האח לפנות לעזרה טיפולית פרופסיונלית, אצל איש מקצוע מיומן המתמחה בהפרעות טורדניות-כפייתיות. סוג הטיפול המומלץ ביותר להתמודדות עם אספנות כפייתית הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), הכולל עבודה הדרגתית על שינוי דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות הרסניים. במהלך המפגשים, המטפל ילמד את האח טכניקות להפחתת החרדה ולהגברת תחושת השליטה, ויתרגל איתו צעדים מדודים של היפרדות מהחפצים האגורים. חשוב שתלוו את האח לאורך הדרך הטיפולית, תתמכו בו רגשית ותחגגו כל התקדמות, גם אם תיראה זעירה.

בנוסף, אל תהססו לערב את שאר בני המשפחה ולבנות יחד תכנית פעולה לתמיכה באח. קיימו פגישות משפחתיות שבהן תדונו בדרכים המיטביות לעזור, תתכננו ימי סדר ופינוי של הבית מהמפתחות המיותרים, ותחלקו את האחריות בליווי האח לטיפול ובסיוע לו בשגרה. מומלץ גם ליצור קשר עם ארגונים ועמותות התנדבותיות, דוגמת "המרכז לפינוי דירה", שלהם ניסיון בסיוע למתמודדים עם אספנות כפייתית. הם יוכלו לספק ייעוץ, תובנות והמלצות מועילות.

המסע הארוך והמתגמל להחלמה מאספנות כפייתית

מלחמתו של אח במחלת האספנות הכפייתית של מפתחות ומנעולים עשויה להיות ארוכה ומפותלת, רצופת אתגרים ומהמורות בדרך. יידרשו ממנו, וגם מכם כמשפחתו התומכת, כוחות רבים של סבלנות, אמונה ונחישות לאורך הדרך. אך בסופו של המסע מחכה לאח (ולכולכם) פרס יקר ערך – החלמה אמיתית, תפקוד מיטבי ואיכות חיים משופרת פלאים.

אז אל תתייאשו גם אם תהליך ההחלמה לוקח זמן או נתקל בקשיים זמניים. המשיכו לתמוך באח ללא תנאי, להאמין בו ולחזק כל הישג, גם הקטן ביותר. זכרו שגם האח שלכם רוצה להשתחרר מאחיזת האספנות הכפייתית, והוא זקוק לעזרתכם כדי להגשים זאת. שימרו על דיאלוג כן ופתוח במשפחה, הקשיבו לו והכילו את רגשותיו. בהדרגה, בעזרת גישה מתמדת של טיפול מקצועי ותמיכה משפחתית, האח יצליח להתגבר על הדחף לצבור מפתחות ומנעולים, ישיב לעצמו שליטה על הבית ועל חייו, ויוכל שוב לחוות שלווה, חופש ושמחה אמיתית.

כתיבת תגובה

התקשרו לייעוץ דילוג לתוכן