דוד שלי, יעקב, הוא אספן נלהב של מסגרות תמונות, פוסטרים ושלטים ישנים. לאורך השנים, הוא צבר אוסף מרשים הכולל מאות פריטים נדירים ויוצאי דופן. בכל פעם שאני מבקר בביתו, אני נדהם מחדש למראה הקירות המכוסים מרצפה עד תקרה במסגרות עץ מגולפות, פוסטרים צבעוניים מתקופות שונות ושלטי פרסומת וינטאג'יים. אבל מה שהתחיל כתחביב תמים הפך בהדרגה לאובססיה שמשתלטת על חייו. החללים הופכים יותר ויותר צפופים, וישנה תחושה מתמדת של חוסר מקום ואי-סדר.
מה מניע את הצורך הבלתי נדלה לאסוף עוד ועוד?
כשאני מנסה לדבר עם דוד יעקב על האספנות שלו, הוא נהיה נלהב ומתחיל לספר בפרוטרוט על ההיסטוריה והייחודיות של כל פריט. הוא רואה בפוסטרים ובשלטים לא רק חפצים יפים, אלא גם עדויות לתרבות ולרוח התקופה. הוא מרגיש שבאוספו אותם, הוא משמר חלק חשוב מההיסטוריה האנושית. אבל ככל שאנחנו מעמיקים בשיחה, מתגלה שהאספנות ממלאת עבורו תפקיד רגשי עמוק יותר. הוא מספר על אביו, שהיה אמן ונפטר בטרם עת, ועל הקושי שלו למצוא את מקומו בעולם. האוסף הפך למפלט, למקום שבו הוא יכול לחוש תחושת שליטה ומשמעות.
לגעת ברגש שמעבר לחפצים
ההבנה הזו מובילה אותי לגישה שונה בניסיון לעזור לדוד יעקב. במקום להתמקד רק בפן המעשי של פינוי הבית, אנחנו מתחילים לחקור יחד את המשמעויות הרגשיות שהוא מייחס לאוסף. בכל פעם שאנחנו נתקלים בפריט מסוים, אני מעודד אותו לשתף בזיכרונות ובתחושות שעולים. לאט לאט, נרקמת תמונה מורכבת יותר של האדם שמאחורי האוסף. אנחנו מדברים על האובדן והבדידות שחווה, על הצורך שלו ביצירה ובביטוי עצמי. ודרך השיחות האינטימיות הללו, נוצר חיבור אנושי עמוק יותר בינינו.
יצירת מרחב לשינוי
בשלב מסוים, דוד יעקב מרגיש מוכן להתחיל בתהליך הפינוי. אנחנו פונים ל"מרכז לפינוי דירה", המספק תמיכה מקצועית ואמפתית לאנשים הנאבקים עם אספנות כפייתית. הצוות המיומן עובד יחד אתנו כדי לפתח תוכנית פעולה מותאמת אישית. הם מסייעים בארגון ובמיון הפריטים, תוך כיבוד הקצב והגבולות האישיים של דוד יעקב. יחד, אנו בוחנים כל מסגרת ופוסטר, ומחליטים מה נשמר ומה מוצא בית חדש. התהליך אינו קל, אך בזכות התמיכה ההדדית, דוד יעקב מצליח לעשות צעדים משמעותיים לקראת שינוי.
מציאת ייעוד חדש
במהלך המסע הזה, צצה אצל דוד יעקב תובנה חשובה – שהוא יכול להשתמש בידע ובתשוקה שלו לאספנות כדי לתרום לקהילה. הוא מחליט להקים מוזיאון מקומי קטן, שיציג את הפריטים הנדירים ביותר מאוספו. המטרה היא לא רק לשמר את ההיסטוריה, אלא גם לחלוק אותה עם אחרים וליצור מרחב של חיבור ולמידה. ההתרגשות סביב הפרויקט מעניקה לדוד יעקב מטרה חדשה ותחושת משמעות, והוא משקיע את מרצו ביצירת חוויה ייחודית עבור המבקרים.
המתנות שבאות עם השחרור
בחודשים הבאים אני עד לשינוי מרגש בדוד יעקב. ככל שהבית הופך למרווח ומסודר יותר, כך גם מצב רוחו וסגנון חייו משתפרים. הוא מוצא זמן ליצירה, לבילוי עם אנשים משמעותיים ולטיפוח תחומי עניין חדשים. הקשר בינינו מעמיק, והופך למקור של הדדיות ותמיכה. כעת, כשאני מבקר את דוד יעקב, האוסף כבר לא מאפיל על נוכחותו. במקום זאת, הוא משמש כנקודת מוצא לשיחות מרתקות, לצחוק משותף ולחיבוק חם. ואילו המוזיאון שהקים הופך למורשת מתמשכת, המעצימה ומחברת אנשים דרך כוחה של אמנות וזיכרון.
