הדוד שלי, איש חסכן וחרוץ מטבעו, תמיד נהג לשמור על שקיות ניילון, ניירות אלומיניום ונייר פרגמנט אחרי השימוש. הוא האמין שכל פריט יכול לשמש אותו שוב בעתיד, ושאסור לו לבזבז שום דבר. בהתחלה, המשפחה הבינה את הרצון שלו לחסוך וליעל, וכיבדנו את ההרגלים שלו. אבל ככל שחלף הזמן, התברר שמדובר בהתנהגות כפייתית שיוצאת משליטה. השקיות, הניירות והנייר פרגמנט החלו להצטבר בכל פינה בבית, והאגירה הפכה לבלתי נשלטת. הגענו למסקנה שהדוד שלנו סובל מאספנות כפייתית, ושהוא זקוק לעזרה.

אספנות כפייתית יכולה להתבטא בצורות שונות ומגוונות, וחשוב להכיר את סימני האזהרה כדי לזהות את הבעיה מוקדם ככל האפשר. הנה כמה דגלים אדומים שיכולים להעיד על אספנות כפייתית של שקיות ניילון, ניירות אלומיניום ונייר פרגמנט:

1. צבירת כמויות גדולות ומוגזמות של פריטים, הרבה מעבר לצורך הסביר של משק הבית.
2. קושי או סירוב גמור להשליך פריטים משומשים או פגומים, גם כאשר ברור שלא ניתן להשתמש בהם שוב.
3. אגירת פריטים בכל חלל פנוי בבית, כולל מקומות לא שגרתיים כמו מתחת למיטות, בארונות או במרתף.
4. הקדשת זמן ניכר ומאמץ מחשבתי לאיסוף, מיון וארגון של השקיות, הניירות ונייר הפרגמנט.
5. תגובות רגשיות עזות, כמו חרדה, כעס או עצב, כאשר מישהו מנסה להיפטר מהפריטים או מעלה את הנושא.
6. פגיעה בתפקוד היומיומי, במערכות יחסים או בבריאות הפיזית והנפשית עקב ההתעסקות באספנות.

במקרה של הדוד שלי, זיהינו את מרבית הסימנים הללו. הוא היה מאחסן שקיות וניירות בכל מקום אפשרי, וסירב בתוקף לזרוק אפילו פריט אחד. הוא היה מבלה שעות בניקוי ובקיפול מדוקדק של כל פיסת נייר, וכעס מאוד כשמישהו העז לגעת באוסף שלו. המצב הלך והחמיר, עד שהבית שלו הפך צפוף וחונק, והיחסים שלו עם בני המשפחה עלו על שרטון.

כשהבנו שהדוד זקוק לתמיכה ולהתערבות, פנינו לגישה רב-מערכתית. ראשית, יזמנו שיחה כנה ואוהבת איתו, והסברנו לו בעדינות את הדאגות שלנו. הבהרנו לו שהמטרה שלנו היא לשפר את איכות החיים שלו, ושאנחנו רוצים לעזור לו להשתחרר מהנטל של האספנות הכפייתית.

לאחר מכן, סייענו לדוד למצוא טיפול פסיכולוגי שמתמחה בהפרעות אגירה. הוא למד על הגורמים הרגשיים שתורמים לאספנות שלו, וקיבל כלים להתמודדות עם המחשבות והדחפים האובססיביים. במקביל, הכנו תוכנית מעשית לפינוי הדירה מהפריטים המיותרים, בהדרגה ובקצב שהתאים לו.

התהליך לא היה פשוט, והיו בו עליות ומורדות. לפעמים הדוד שלנו התקדם יפה והצליח להיפרד מחפצים רבים, ולפעמים הוא נסוג לדפוסים הישנים. אבל בסופו של דבר, ההתמדה והתמיכה המשותפת נשאו פרי. כיום, הבית שלו נקי ומסודר יותר, והוא מצא דרכים בריאות יותר לבטא את הצורך שלו בחיסכון, כמו התנדבות במיזמים קהילתיים למחזור.

כמשפחה, הבנו שאספנות כפייתית היא מחלה אמיתית, שדורשת הבנה וחמלה. אם גם אתם חושדים שאדם קרוב לכם סובל מאספנות כפייתית, אל תישארו אדישים. שוחחו איתו ברגישות, עודדו אותו לקבל עזרה מקצועית, והיו שם בשבילו לאורך כל הדרך. במקרים מסוימים, ארגונים כמו "המרכז לפינוי דירה" יכולים לספק שירותי פינוי מותאמים אישית, תוך כיבוד צרכיו הרגשיים של האדם.

זכרו, אף אחד לא בוחר לסבול מאספנות כפייתית. זו מחלה אמיתית שדורשת טיפול הולם. אבל עם אהבה, סבלנות ותמיכה של הסביבה, אפשר לסייע לאדם היקר לכם להיחלץ מההתמכרות לחפצים, ולמצוא משמעות ושמחה אמיתיים בחיים. האתגר הזה הוא הזדמנות עבורכם להראות לו עד כמה אכפת לכם ממנו, ושאתם תמיד תהיו לצידו, בכל מצב.

כתיבת תגובה

התקשרו לייעוץ דילוג לתוכן