כבר תקופה ארוכה שאני מודאג מהמצב של סבא שלי. לאט לאט, כמעט מבלי ששמנו לב, הבית שלו הפך למעין מחסן ענק של עיתונים ישנים, מגזינים מצהיבים וערימות אינסופיות של גזירי נייר. מה שהתחיל כתחביב תמים של אספנות, יצא משליטה והפך לדפוס התנהגות כפייתי ומדאיג. ככל שהזמן חולף, אני יותר ויותר חושש שסבא שלי סובל מאספנות כפייתית. השאלה היא, איך אדע בוודאות? ומה אני יכול לעשות כדי לעזור לו להיחלץ מהמצב הזה?

הצטברות של חפצים חסרי ערך

אחד הסימנים הבולטים של אספנות כפייתית הוא הצבירה האובססיבית של חפצים, גם כאשר הם חסרי ערך או שימוש מעשי. במקרה של סבא שלי, מדובר בכמויות אדירות של נייר – עיתונים מתפוררים מרוב ישנות, מגזינים שאיש כבר לא קורא, גזירי נייר שהשימוש בהם מעורפל בלשון המעטה. החפצים האלה מצטברים ומצטברים, עד שהם ממלאים כל פינה פנויה בבית. הם גולשים מהמדפים, נערמים על הרצפה, חוסמים מעברים. זה מעבר לבלגן סביר או לאספנות רגילה – זו תופעה קיצונית שפוגעת באיכות החיים של סבא, ואולי אף מסכנת את בריאותו ואת בטיחותו.

פגיעה בתפקוד היומיומי

דבר נוסף שאני שם לב אליו זה איך האספנות של סבא משפיעה על התפקוד היומיומי שלו. הוא מתקשה למצוא דברים בסיסיים בתוך ערימות הנייר, כמו משקפיים, תרופות או מסמכים חשובים. לפעמים נדמה לי שהוא מבלה יותר זמן בלמיין ולסדר את האוסף שלו מאשר בפעילויות אחרות שפעם הסבו לו הנאה. הוא גם נמנע מלארח חברים ומשפחה, כנראה מתוך בושה או חשש שיגלו את המצב. זה ממש מצער אותי, כי אני יודע כמה סבא אוהב להיות מוקף באנשים. בנוסף, יש בי דאגה מתמדת לשלומו הפיזי – אני חושש שהוא עלול להיתקל או ליפול בגלל הבלגן, או שמא יפרוץ שריפה חס וחלילה. המצב הזה פשוט לא בטיחותי ולא בריא.

חשיבות התמיכה המשפחתית

אבל אני לא רוצה להישאר פסימי או אובד עצות. אני מאמין שיש דרך לעזור לסבא להיחלץ מהמצב הזה, ושהתמיכה של המשפחה תהיה קריטית בתהליך. צריך להתחיל בשיחה כנה וקשובה עם סבא, לנסות להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות שלו. אולי מדובר בבדידות או בחוסר תחושת משמעות אחרי הפרישה. אולי יש פחדים עמוקים יותר או טראומות שמוצאות ביטוי דרך האספנות. בכל מקרה, חשוב שסבא ירגיש שאנחנו לא באים לשפוט אותו, אלא רק רוצים את טובתו. אולי נצליח לשכנע אותו לפנות לעזרה מקצועית, כמו טיפול פסיכולוגי, כדי לטפל בשורש הבעיה.

פינוי הבית בעדינות ורגישות

וכמובן, נצטרך גם להתמודד עם ההיבט המעשי – עם הבלגן העצום שהצטבר. כאן, אני חושב שחברה כמו "המרכז לפינוי דירה" יכולה להיות בדיוק מה שאנחנו צריכים. למיטב ידיעתי, הם מנוסים בטיפול במקרים של אספנות כפייתית, ויש להם צוות מיומן שמסוגל לפנות את כל הגרוטאות והחפצים המיותרים במינימום טראומה והתנגדות מצד הדייר. הם עובדים בהדרגה, ברגישות ובקצב שנוח לאספן, תוך כיבוד הרגשות והזיכרונות שקשורים לחפצים מסוימים. זה באמת מרגיע אותי, כי אני לא רוצה שסבא ירגיש שאנחנו פולשים לו לפרטיות או מנסים לכפות עליו סדר יום. המטרה היא לא לבייש או להעליב, אלא לעזור לו לשחרר ולהשתחרר.

תקווה לעתיד טוב יותר

אני מאמין בכל ליבי שאם נפעל נכון, סבא שלי יוכל בהדרגה להיפטר מהנטל הפיזי והנפשי של האספנות הכפייתית. הוא ילמד לשחרר את האחיזה בניירת הזו, וימצא ביטחון ומשמעות בדברים אחרים. אולי הוא יחזור לתחביבים ולפעילויות שתמיד אהב, כמו דיג או נגרות. ואולי הוא יפתח בפנינו את הלב ונגלה שכל הזמן הזה, מה שהוא באמת רצה היה פשוט לבלות יותר זמן איכות עם הנכדים והנינים. הלוואי שיגיע היום שבו נוכל לבקר את סבא בבית נקי ומסודר, בלי המשקל של העבר שמעיק עליו. רק סבא שלנו, עטוף באהבה ובתמיכה שלנו, מוכן לחיות את השנים הטובות ביותר שעוד נכונו לו. ואני אשמח להיות לצידו בכל צעד בדרך, מחזיק לו את היד אם צריך, ומזכיר לו תמיד כמה הוא יקר וחשוב לכולנו – בלי קשר לשום דבר אחר.

כתיבת תגובה

התקשרו לייעוץ דילוג לתוכן